הרוח נושבת קרירה (רה רה), נוסיף ת'משוב השנתי הישן למדורה (רה רה)

'תגידי, מה רצית לספר לי היום בצהריים על המורה שלך למתמטיקה?'

שאלתי את המתבגרת שלי לפני שהלכתי להתקלח ולישון.

היא הרימה את המבט מהנייד שלה, הסתכלה עלי בגבות מכווצות ושפה עליונה עקומה ואמרה: 'טוב שנזכרת. כולה שתים עשרה שעות אחרי שדיברתי אתך. זה כבר לא משנה'.

-----------------

אני מניח שגם אתם מכירים את הסיטואציה הזו או משהו דומה.

יש מצבים בחיים, שמצריכים מאיתנו להגיב מהר, מייד, בזמן אמת, אחרת, הם הופכים לחסרי משמעות ולא רלוונטיים.

לפעמים, מנהלים ומנהלות לא מגיבים בזמן אמת לסיטואציות שנוצרות והם 'אוגרים' בתוכם משקעים כלפי העובדות והעובדים שלהם ומחכים להשמיע אותם בשיחת המשוב השנתית.

בעיני, זה שגוי מכמה טעמים:

במצב הזה ברור, שנאבד דברים בדרך, כי מי זוכר חודשים ארוכים אחרי, מה קרה בדיוק, מי עשה מה, איזו בעיה זיהינו או דווקא מה היה מוצלח באופן בלתי צפוי. בנוסף, כש"אוגרים" תסכולים וכעסים, מה שעלול להתקבל בשיחת המשוב השנתית במקרים מסוימים, הוא מונולוג 'אני מאשים' כלפי העובד/ת שלא רק שאינו תורם לשום דבר, אלא הוא חוסם, פוגע ומעכב.

לכן, אני מציע לכן/ם לתת 'משוב שנתי' לכל אורך ימות השנה (שלילי וחיובי) ולהתמקד בשיחת המשוב בהעצמה של העובד/ת שיושבים מולנו, בהקשבה למה שהוא או היא מעוניינים לקדם בשנה הבאה ולצרכים שלהם מאיתנו על מנת שזה אכן יקרה.

כך, נצעד צעד נוסף לעבר העמקת האמון ביננו, יצירת הקרבה ורמת מחויבות גבוהה לארגון.

בהצלחה, תזכרו לפדבק לאורך כל השנה ותכננו שיחת משוב שונה, כנה ומעצימה.

קובי